מקובלים מספר גורמי סיכון – התערבות ניתוחית הדורשת הרחבת צוואר הרחם בעבר, מומי רחם ולידות מוקדמות.
הטיפול באי ספיקת צוואר הינו ניתוח לקשירת צואר הרחם. מטרת קשירת הצואר היא להוסיף לחוזק הצואר וליכולתו להחזיק הריון עד לשבועות מאוחרים של ההריון.

ניתוח זה מבוצע במהלך ההיריון, במידה ובצורה מתוכננת – סביב שבוע 13-14 , לאחר חלוף השליש הראשון שבו מתרחשות מרבית ההפלות הטבעיות (ללא קשר לצוואר הרחם) ולאחר וידוא תקינות ההיריון בשקיפות עורפית ובאמצעים נוספים.
במקרים של אבחון אי ספיקה של צוואר הרחם לראשונה במהלך הריון, ניתן לשקול תפירת צוואר דחופה אפילו עד שבוע 23-24 . תפירות אלו מבוצעות לרוב בבתי החולים הציבוריים ובאופן דחוף.  במקרים אלו סיכויי ההצלחה קטנים יותר.
תפירת הצוואר מבוצעת לרוב בהרדמה כללית אך ניתן לשקול גם הרדמה איזורית, במהלך התפירה מועבר סרט סביב צוואר הרחם ומחוזק בכוח, סרט זה תפקידו להוסיף לחוזק הצוואר בעת ההריון ותורם ליכולת הצוואר להישאר סגור עד לשבועות מאוחרים בהיריון.
לאחר הניתוח יש צורך בהתאוששות של מספר שעות ולאחר מכן משוחררים הביתה. 
בימים הראשונים לאחר הניתוח ישנם מעט דימומים וכאבים שהולכים ופוחתים במהירות.
את התפר יש להסיר בחדר לידה סביב שבוע 36-37, או בעת שמופיעים צירים.
הנחת תפר צווארי אינה ערובה להצלחת הריון, ולעצם הנחת ונוכחות התפר ישנם סיכונים ופוטנציאל סיבוכים בהמשך.  
במקרים הנכונים, הנחת התפר מעלה את הסיכוי להצלחת הריון בשיעור רב. 

לדר' שטוקהיים נסיון עשיר בתפירות צואר בגישה וגינליות בשיטות שונות. דר' שטוקהיים במצע תפירות צואר בבתי החולים של אסותא, עתידים ומדיקה.